"אוצר" נוסף שהיה בילקוט היה "ספר הזיכרונות" האישי. הוא היה עשוי מדפים לבנים חלקים וכרוך בכריכה נוקשה צבעונית. בספר זה נכתבו אמרות כנף, פתגמים, דברי ניבוי לעתיד וברכות שנכתבו על פי רוב בחרוזים. לעיתים נכתבו "הזיכרונות " ברוח היתולית. כמעט תמיד קיפלו את קצות הדף כדי לכתוב "סוד". "הסוד" היה קצר והתייחס לזה שפותח את הקיפול למשל: "כל הפותח, כלב נובח!".
הספר הועבר בין החברים . לתלמיד מקובל יותר בחברה היו יותר זיכרונות.
לקראת סוף שנת הלימודים השתדלו התלמידים להעביר את ספר הזיכרונות שלהם גם למורים.
