הבירוקרטיה, שמשמעותה תאום רציונאלי במערכת.
היא צורת ניהול משאבי אנוש, המבוססת על
הצרנה (פורמליזציה- שימוש בחוקים רשמיים,
ברורים ומוחלטים) והבנייה (יצירת סדר רב
על-ידי שימוש בתפקידים ובנהלי עבודה רבים).
המלה בירוקרטיה (מערכות בהן קיימת בירוקרטיה
מכונות "בירוקרטיות", ובעלי תפקידים הפועלים
באופן בירוקראטי מכונים "בירוקרטים") נגזרת
מהמלה היוונית לכוח (קרטיה) ומהמלה הצרפתית
ל'משרד' (בירו - bureau). על אף שהעקרונות הבירוקראטיים קיימים זמן רב, התייחסות מפורשת
למונח החלה במאה ה-18, ובמאות האחרונות הוא נפוץ ביותר כאמצעי עיקרי לניהול ארגונים.
למרות שיסוד השיטה הבירוקרטית הוא היעילות, מקובל להאמין כי היא מובילה במקרים רבים לחוסר יעילות רב ("דיספונקציונליות"), משתי בחינות:
מבחינה מבנית- קיימות טענות רבות על-פיהן המבנה הבירוקראטי אינו מסוגל להתמודד עם המציאות באופן הטוב ביותר, כלומר, מבנה זה נתפש פעמים רבות כמסורבל, כאיטי וכרחב מדי מכדי להיות יעיל. כמו כן, חוסר במקוריות ביכולת ההתאמה למצבים משתנים, הנדרש במערכת הבירוקרטית, נחשב לחיסרון בולט של הבירוקרטיה מול שיטות ניהול אחרות.
מבחינת תפקוד בעלי התפקידים במציאות, נהוג לטעון כי אופיים האנושי סותר לעתים את הדרישות הנוקשות של המערכת הפורמאלית, ועל כן מתעוררות בעיות תפקודיות. הטענה המרכזית בתחום זה היא שצמצום העובד לתחום הצר, המוגדר על-ידי תפקידו, ויצירת עולם פורמאלי של כללים נוקשים סביבו מונע ממנו להשיג את מטרות המערכת כולה (איתה אין הוא מזדהה) ביעילות, והוא לרוב מפתח אדישות כלפיהן, הפוגעת בתפקודו.
מלבד חוסר היעילות, קיימות טענות ערכיות רבות כלפי טיבה הפורמאלי של הבירוקרטיה. לרוב נטען כי הבירוקרטיה שוללת את אנושיותם של עובדיה ואת מחשבתם העצמית בזכות אופייה המקבע. כמו כן, קיימת הטענה כי ההתנהלות הבירוקרטית אינה דמוקרטית מטיבה, ועל כן פוגעת בדמוקרטיה ובדפוסי החשיבה הדמוקרטיים.
הביקורת כלפי הבירוקרטיה הפכה לנפוצה ביותר. הבירוקרטיה נהפכה לשם לעג למשהו שעובד בצורה לא מתואמת, מסורבלת, לא אפקטיבית ולא יצירתית. מנגנון בירוקראטי, כך נטען לא פעם, הוא יריב אכזרי, שפועל מתוך שכנוע פנימי. להמשך...
