טקס בר המצווה נחגג בגיל 13 עפ"י המסורת היהודית. בגיל זה הופך הילד לגבר ומתחיל לקבל על עצמו חובות בעיקר בדיני נדר ונדבה (משנה מסכת "נידה"). במסכת "סופרים" במשנה מוזכר לראשונה טקס הקשור לגיל המצוות. הטקס המוזכר קשור להתקרבות בין זקני העדה לבני המצווה בעזרת דברי ברכה וחיזוק. בגמרא מוזכרת לראשונה עריכת סעודה לכבוד האירוע. בר המצווה התקבל ביהדות אשכנז במאה ה-16, לאחר מכן השתרש אט אט בקרב האוכלוסיה היהודית כולה. לטקס המסורתי 2 חלקים: החלק הראשון- טקס הנחת תפילין- מתקיים באמצע השבוע סמוך ביותר ליום הולדתו של הנער. החלק השני מתקיים בשבת שלאחר מכן בשעות היום. ביום זה "עולה" הנער לתורה, קורא את הקטע הספציפי אליו הוכן. בסיום קטע הקריאה מושלכות על נער סוכריות בכדי להבטיח לו חיים מתוקים.
הבנות חוגגות בת מיצוה בגיל 12, הן חוגגות שנה לפני הבנים בגלל שהתבגרותן מוקדמת יותר. בקרב היהודים המסורתיים נהוג לציין את בת המצווה בסעודה בלבד, אצל הזרמים ה"פתוחים": קונסברטיבי ורפורמי מקובל שבת המצווה עולה לתורה כמו הבנים. באוכלוסיה החילונית מגוון רב של טקסים לציון בר או בת המצווה: ככלל קיים שוויון בין המינים בחשיבות ובגודל האירוע. בעוד שבעבר היה מקובל לערוך מסיבה לבר המצווה לאחר ה"עליה לתורה", ולגבי הבנות נערכה מסיבה במועד מתאים למשפחה כיון שלא היה מקובל שהבנות תעלנה לתורה, כיום הפכו מסיבות בת/בר המצווה להפקות ענק המשלבות ליצנים, בלונים, מצגות אינטראקטיביות, אוכל ברמה גבוהה ביותר ועוד... יש ילדים שגיל בת/בר המצווה שלהם מציין את נסיעתם הראשונה מחוץ לארץ לראות עולם גם מחוץ לישראל.
