היסטוריה בעשור הראשון והשני לקום המדינה היה כובע הטמבל פופולארי ביותר. לכולם היה לפחות אחד כזה, לרוב בשימוש קבוע. תהליך הייצור של כובע הטמבל היה פשוט יחסית ועלותו נמוכה, כיוון שיצרו אותו משאריות בדים. תחזוקתו הייתה פשוטה, וניתן היה לכבסו בכביסה הרגילה. הוא שימש בעיקר לעבודה, אך גם לטיולים. כל מי שלא היה זכאי לכובע קש, שחולק למי שעבד בחקלאות והעיד על סטאטוס מסוים, היה חובש כובע טמבל.
כובע הטמבל הומצא, כנראה, בעקבות הכובע של פופאי, שהיה כובע מלחים. עד תקופת מלחמת העולם השנייה הולבשו הילדים בבגדי ובכובעי מלחים. בארץ, כדי למנוע מהילדים להיפגע ממכות שמש, יוצרו כובעים של מלחים בעלי שוליים רחבים. את השוליים הרחבים משכו כלפי מטה, ולא כלפי מעלה כפי שהיה נהוג, וקיפלו את החלק הקדמי בלבד כלפי מעלה- כל זאת כדי להוסיף להגנת העורף והראש, ולמנוע הסתרה של העיניים. כך היה נראה כובע הטמבל המוכר לנו. כובע הטמבל היה נהוג לראשן של נשים, ובמקווה ישראל עבר, כנראה לראשונה, לראשם של הגברים.
