השמירה על ההיגיינה האישית הייתה פעם אחת המטרות החשובות של מערכת החינוך. על ההיגיינה היום יומית הייתה מופקדת מחנכת הכיתה. יום יום, בשיעור הראשון, היא בדקה את ניקיון התלמידים בדרך זו:
כל תלמיד הוציא משקית האוכל את המפית והמגבת , שם אותם לפניו על השולחן. את כפות ידיו הניח על ידם כשגב היד כלפי מעלה ואת רגליו הוציא מחוץ לשולחן. תוך כדי שירה "יש ידיד טוב לכולנו, ניקיון הן זה הוא שמו. הוא תמיד שומר עלינו, אנו אם נשמור אותו" עברה המורה בין הטורים ובדקה: האם המפית והמגבת נקיים? האם הציפורניים קצוצות ובלי לכלוך מתחתן? האם הנעליים מצוחצחות? וכמובן... תלמיד שנתפס בקלקלתו קבל מכתב לביתו.
