בעוד שבשיעור יושבים התלמידים ליד השולחנות ועוסקים בחומר הנלמד בצורה מסודרת, מאורגנת וברורה, הרי שההפסקה היא כר נרחב לפעילויות המקדמות את הכישורים החברתיים הדרושים לילד/ה- נער/ה במהלך חייו מחוץ ואחרי ביה"ס. בהפסקה שיחקו הילדים ב"גוגואים"- קרוב לקיר, 5 אבנים, קלאס ומשחקים אחרים שכולם אינטראקציה חברתית. משחקי הכדורגל והכדורסל האוניברסליים מקדמים שורה של פעילויות חינוכיות בבת אחת: 1. בחירת חברים לקבוצה- האם בצורה מאוזנת או רק את המתאימים, הדילמה מורכבת: לעיתים החברים הקרובים אינם מוכשרים במשחק המשוחק, אם הילד הבוחר יבחר את הטובים אולי בפעם הבאה הוא יישאר מחוץ למשחק. האם לשתף את כולם- במטרה לחוות משחק משותף או להשאיר את החלשים לשחק במשהו אחר. 2. זמן המשחק- האם לשחק משחק קצר בו יש אפשרות לכמה משחקים, או לשחק "עד הצלצול" אז יופסק המשחק תמיד באמצע. 3. האם יהיה במשחק שופט שיפריד בין הקבוצות או שכולם ישחקו והליך השיפוט יהיה ספונטאני. 4. האם לשתף גם צעירים או שרק ה"גזעיים" ישחקו? בקרב הצעירים יכול לצוץ יוסי בניון משום מקום, מצד שני תמיד כשמשחקים עם ילדים צעירים יש יתרון לבוגרים גם אם הם לא מאד מוכשרים. משחקים כמו "מחניים", "הקפות" הבליטו את הילדים בעלי החוש הטכני, קשר עין-יד, כוח מתפרץ, ראיה מרחבית (יודעים להיכן להכות), עם הילדים המהירים שהספיקו להקיף את המגרש בלי להיתפס ע"י הכדור המועף מצד לצד. תחומים רבים נוספים נחשפים בהפסקה: הלבוש השונה לפי הטעם והיכולת הכלכלית, האוכל השונה מילד לילד עפ"י המסורת, הטעם השונה ואפילו הגודל השונה. בתי ספר רבים הרחיבו את הפעילות החברתית לתוך שעות הלימודים במטרה "להרוויח" פיתוח כישורים חברתיים בתוך זמן ביה"ס.
