הפעמון היה עשוי מברזל יצוק ובתוכו עינבל. ככל שהרבו
לטלטל אותו חזק יותר, כך נשמע צלצולו חזק יותר.
בפעמון כזה השתמשו גם מוכרי הקרח ומוכרי הנפט
שהסתובבו ברחובות והודיעו על בואם. בדרך כלל
שמש (שרת) בית הספר צלצל בפעמון. לעיתים
צלצלו תלמידים ש"זכו בפרס" על מעשה חיובי,
או תורני פעמון שנקבעו מראש.
