חדר האחות היה החדר אליו היו התלמידים כשהם "מרגישים לא טוב"... כלומר: דלקת חזקה בקרום החשק ללמוד. כאן היינו זוכים לכוס תה חם, עוגייה, מים קרים בקיץ, ובעיקר יחס אימהי באמצע יום לימודים מפרך. המטרה האמיתית של חדר האחות הייתה לטפל בנזקקים, אגירת ושימור המידע הרפואי של התלמידים למקרה הצורך. בזמנו היה מקובל להקל על ההורים לכן בוצעו כל החיסונים בבית הספר ע"י האחות, הילדים השתדלו ל"שמר" את חוויית החיסון על מנת לקבל "פטור" משיעורי החינוך הגופני, שדאות וכל שיעור אחר שאפשר היה לא להיות בו. אחד מתפקידיה החשובים של האחות בבית הספר היה לבדוק את ראשי התלמידים כדי למנוע מגפת כינים.
היא הייתה נכנסת לכל הכתות בידיה מגש ועליו מגבת קטנה צנצנת מלאה בליזול לחיטוי ובה שני מוטות קטנים מזכוכית.
אחד אחד היו נגשים אליה התלמידים והיא בעזרת מוטות הזכוכית הרימה את שערותיהם כדי לראות אם לא נדבקו בהם כינים או ביצי כינים. תלמיד שנתפס בקלקלתו קיבל פתק להוריו עם הוראות טיפול. כל זה נעשה לעיני כל , דבר שגרם לא פעם למבוכה אצל התלמידים.
אם ראתה האחות שזו מגפה כיתתית, כתבו התלמידים את המתכון הבא ביומן: יש לערבב 1 כף שמן + 1 כף חומץ + 1כף נפט. את התערובת יש למרוח בערב על הראש, לעטוף במטפחת ולישון עם זה כל הלילה. בבוקר יש לשטוף היטב את השיער.
הכינים אולי מתו ונשטפו אבל הריח שנשאר היה נורא!
