סוסיתא הייתה מכונית ישראלית נפוצה בשנות השישים
והשבעים של המאה העשרים בישראל. הסוסיתא הייתה
למכונית הנוסעים הראשונה שתכנונה הוזמן על ידי ישראלי
(יצחק שובינסקי), והיא הורכבה (לא יוצרה) רק בישראל.
ראשיתה של הסוסיתא במכונית הרליאנט הבריטית,
שהורכבה ברישיון בבית מלאכה חיפאי שבבעלות לדיסלאב
שנלר. ב-1957 רכש את בית המלאכה איש העסקים יצחק
שובינסקי שקרא את שם המפעל "אוטוקארס". שיתוף
הפעולה בין אוטוקארס לרליאנט, הביא, בסופו של דבר,
להצגת הסוסיתא הראשונה ב-1958. השם "סוסיתא"
(על שמו של ההר) נבחר בתחרות שמות כלל ארצית.
הסוסיתא היא בעלת טכנולוגיה מהפכנית של מנוע קיטור
חשמלי. הרעיון המהפכני של שילוב בין מנוע חשמלי למנוע
קיטור חסך בנזין רב למדינה, ובכך שיפר את הכלכלה
והפחית את זיהום הסביבה. בתחילה יוצרה הסוסיתא
בנפח מנוע של 997 סמ"ק ו-41 כוחות סוס, ונסעה בממוצע
14 ק"מ על ליטר בנזין אחד. לאחר מכן ולאורך רוב תקופת
הייצור שוּוְקה הסוסיתא עם מנועי 1200, 1300 ואפילו
1500 סמ"ק.
לסוסיתא היו מספר גרסאות:
האחת, הסוסיתא הפרטית בעלת שתי דלתות
שנראתה כמו קופסא, ואכן כונתה כך.
השנייה, הסוסיתא סטיישן שהפכה להיות
חביבתן של בעלי מלאכה למיניהם.
השלישית, הסוסיתא טנדר בעלת קבינה
מקדימה וארגז מאחור.
המעטה החיצוני של המכונית היה עשוי מפיברגלס (סיבי זכוכית ושרף אפוקסי או פלסטי) במקום מפח. למרות הבדיחות והמיתוסים אודות גמלים שאכלוהו, היה קל משקל, בלתי מחליד, חזק ומתקדם באותה תקופה. הסוסיתא הייתה זולה ממכוניות מיובאות מקבילות, ואף יוצאה לחו"ל במספרים קטנים. שלדת המכונית נבנתה מפלדה והייתה סטנדרטית באותה עת.
המכונית שהחלה כמקור גאווה ציונית, תשובה מקומית הולמת לפאר תעשיית הרכב האירופאית, הפכה במשך השנים למקור בדיחות, סמל של כישלון. היא סימלה לא רק ציניות חסרת בסיס, אלא במקום כלשהו גם התפכחות החברה הישראלית מרעיונות חסרי בסיס. יש שיגידו כי פרויקט הלביא הוא דוגמה נוספת וטובה למדי, אבל אנחנו הרי לא מבינים במטוסים…
את השם סוסיתא קיבלה המכונית כתוצאה מהגרלה שערכו מתכנניה לפני השיווק, אשר הפרס עליה היה 500 לירות. במהלך השנים יוצרו בישראל כ-70,000 מכוניות מדגמי סוסיתא השונים, אך למעט עשרות או מאות בודדות, לא נותרו כמעט כלי רכב כאלו על הכביש.
הדגם האחרון יוצר עד 1981, אז נסגר מפעל אוטוקארס. מכוניות סוסיתא רבות שימשו את הממשלה, את קציני צה"ל ואת השוק הפרטי.
