אחד המקצועות של פעם שניתן למצוא עד היום. לפני שהיה סוכן
מכירות של מקררים הגיע לשכונות מוכר קרח, ולפני שתנובה
מכרה לנו חלב בקרטון היה את החלבן. אלטע זאכען היה איש
שעבר ברחובות על עגלה וסוס, בעיקר בשעות הבוקר, וצעק
בקול גדול: "...אלטע זאכען, אלטע שיך...", שפירושו ביידיש
"חפצים ישנים, נעליים ישנות". עקרת הבית הייתה נכנסת עמו
למשא ומתן נמרץ שבסופו הייתה נפטרת מכל מיני חפצים מיותרים
וישנים. המושג אלטע זאכען הפך למטבע לשון של משהו
בעל ערך נמוך או ישן ומיושן ("תזרקי כבר את השידה הרקובה
הזו, אפילו אלטע זאכען לא ייקח את זה...").
אלטע זאכען הוא הכינוי אשר דבק ברוכלים הסוחרים ברהיטים
ומכשירי חשמל ביתיים משומשים. הכינוי דבק בהם שכן זו הייתה
קריאתם המסורתית בעודם עוברים בין בתי קהל לקוחותיהם
ומצהירים על מרכולתם. נוהג זה רווח במזרח אירופה, והיהודים
שעלו מארצות אלה לישראל הביאו את הנוהג עמם.
מרבית הרוכלים בתחום זה היו יהודים דוברי יידיש, והם
טבעו את השימוש במילים אלה.
רוכלים אלה הסתובבו בשכונות העירוניות עם עגלה וסוס
ובהמשך עם רכב משא. כיום נותרו מעטים העוסקים בתחום
הסחר בחפצים משומשים בדרך זו. אף שמרבית העוסקים
בתחום כיום בישראל אינם דוברי יידיש, נטמע השימוש
בביטוי "אלטע זאכען" גם אצלם.
