בשנת 1952, בדרכו חזרה מתמרון של צה"ל בנגב, ראה בן גוריון צריף ומספר אוהלים. הוא עצר את הרכב, ירד ושוחח עמם. הם סיפרו לו כי הם קבוצה של צעירים אשר נלחמו על המקום במלחמת העצמאות, והם סבורים כי לא די להלחם עליו אלא יש להתיישב בו. לאחר זמן מסוים הגיע בן גוריון לשדה בוקר וביקש להצטרף אל הקיבוץ, ובשנת 1953 התפטר מתפקידיו כראש ממשלה ושר ביטחון והצטרף עם רעייתו לשדה בוקר. לפני מותו כתב בן-גוריון בצוואתו: "אבקש כי המבנה בשדה בוקר אשר שימש כמקום מגורי עד ליום פטירתי יישמר בצורתו הנוכחית על כל הריהוט, הספרים וכתבי העת המצויים בו". כמו כן ביקש כי בית המגורים בשדה בוקר על הספרייה והנכסים שבו פתוחים לצבור הרחב. כיום משמש הצריף כמוזיאון. המבקר בצריף נחשף אל דמותו של בן-גוריון כאדם וכמנהיג וכמו כן לתקופה בה הוא חי. בצריף סמוך מוצגת תערוכה המציגה את הקשר בין בן-גוריון והנגב בצריף נמצא גם חדר העבודה המקורי של בן גוריון ובו חלק מספרייתו, בה נמצאים כ-5,000 ספרים. ממגוון תחומים: יהדות, תנ"ך, פילוסופיה, היסטוריה, גיאוגרפיה, צבא וביטחון. בחדר זה כתב בן גוריון את ספריו ומאמריו, ואת זיכרונותיו. הצריף מציע פעילויות קצרות במסגרת טיולי בית ספר, לצד סדנאות בנושאי מנהיגות, תקשורת ונגב במסגרת ימי עיון וסמינרים למורים ולתלמידים.
