סא"ל רון ארד (נולד ב-5 במאי 1958) - נווט קרב בחיל האוויר הישראלי, שנפל בשבי ארגון אמל בלבנון ב-16 באוקטובר 1986. נחשב כנעדר ממאי 1988, אחרי שככל הנראה הועבר לאיראן או לארגון אחר בלבנון.ארד גדל במגדיאל, הוד השרון, למד בפנימיה הצבאית לפיקוד בתל אביב. סיים את קורס הטיס כנווט קרב בשנת 1979 (קורס מספר 87), ושירת כנווט מטוס פנטום. באוקטובר 1986 היה סטודנט להנדסת כימיה בטכניון שבחיפה. בעת נפילתו בשבי היה סרן במילואים. נשוי לתמי ואב לבת בשם יובל.
במסגרת שירות מילואים בטייסת 69 ("טייסת הפטישים"), ב-16 באוקטובר 1986, ארד טס כנווט מטוס פנטום לגיחת תקיפת מטרות מחבלים באזור צידון שבלבנון. תקלה טכנית גרמה לפיצוץ תחמושת בקרבת המטוס ושני אנשי הצוות נטשו. הטייס אבירם חולץ על ידי מסוק קוברה, והנווט ארד נפל בשבי ארגון אמל השיעי.
שוביו העבירו שלושה מכתבים שכתב ותמונה אחת, אך הצלב האדום הבינלאומי לא הורשה לבקרו, ומספטמבר 1987 הקשר עימו נותק. הנסיונות לשחרר אותו באמצעות עסקה נכשלו, ובשנת 1988 הוא ככל הנראה נמכר על ידי בכיר אמל, מוסטפא דיראני, לאיראן או לארגון שיעי אחר. עקבותיו של ארד נעלמו לחלוטין במאי 1988.
במהלך שביו הועלה ארד לדרגת סגן-אלוף.
בין השנים 1986 ל-1994 נחטפו מלבנון ונאסרו בישראל 21 לבנונים, בהם דיראני ובכיר החזבאללה עבד אל-כרים עובייד, במטרה שישמשו קלפי מיקוח במשא ומתן אפשרי לשחרור ארד. נסיון זה לא עלה יפה, ורוב החטופים שוחררו לבסוף בשנת 2000, כאשר דיראני ועובייד נשארו בכלא הישראלי ארבע שנים נוספות, עד עסקת חילופי השבויים ב 2004. בעקבות חיסולו של מנהיג החיזבאללה עבאס מוסאווי בפברואר 1992, הודיע הארגון על הוצאתו להורג של ארד, אך מקורות שונים טענו כי ארד חי, ומוחזק באיראן. באותה שנה הוקמה עמותת "לחופש נולד", עמותה ציבורית שמטרתה זירוז שחרורם של ארד ונעדרים נוספים.
באוקטובר 1997 טענו גורמים גרמנים ורוסים שעסקו בנושא, שארד ככל הנראה אינו בחיים. ישראל דחתה את הטענות, והבהירה שהנחת העבודה שלה היא שארד חי, ומוחזק באחריות איראן. בשנת 2002 הוקמה ועדה מיוחדת להערכת המצב בעניינו של ארד, בראשות השופט אליהו וינוגרד. הוועדה קבעה שאין סיבה לשנות את הערכת המצב הקיימת, לפיה ארד חי.
בספטמבר 2006 שידרה רשת הטלוויזיה הלבנונית LBC סרט המכונה "החטיפה" המתעד את רגעי חטיפת החיילים בני אברהם, עומר סוועאד ועדי אביטן, וקטעים בהם מצולם רון ארד מדבר מהשבי, כנראה משנת 1989. בסרט נצפה ארד מעשן, ועונה על שאלות קצרות של אחד משוביו. הוא ציין את שמות הוריו, ולאחר מכן הצהיר באנגלית: "אני חייל בצבא הישראלי". כמו כן, סיפר בסרט היכן למד, ומה עשה בחיל האוויר הישראלי. סרט זה הוא אות החיים הראשון שקיבלה ישראל בעשרים השנים האחרונות מלבד מכתב ותמונה מהתקופה הראשונה לחטיפתו.
